צמח חודש אוקטובר – מרווה צחורה

מרווה צחורה – היפיפיה המושכת של הסתיו 

המרווה הצחורה – מלכת הסתיו והצופיות. צמח יפהפה שמושך חרקים וציפורים.

יש בארץ כ-22 מיני מרוות מתוך 950 המינים השונים.
אני אוהבת מאד מרוות ומשתמשת במיני מרווה שונים בכל הגינות שלי.
אבל המרווה האהובה עלי מכולן היא המרווה הצחורה.

מרווה צחורה Salvia leucantha היא בת למשפחת השפתניים.
זה צמח חסכן במים, מקורו ממקסיקו ודרום ארה"ב.
הגבעולים צרים, העלים עלים אזמלניים צרים ולבידים. צידם העליון אפור ומחוספס עם שערות לבנות והצד התחתון אפרפר.
דורש שמש מלאה או חלקית.
גובהו בשיא הוא 1.2-1 מ' וכך גם רוחבו.
הצמח עמיד לקרה, לשרב ולגיר, רגיש למליחות

הצמח פורח באביב, גם קצת בקיץ אבל שיא פריחתו הוא בסתיו. אז נפתחים פרחים שפתניים מתוך תפרחות צפופות המתארכות עם הזמן. זו פריחה מרהיבה ומשמעותית.
הפריחה היא בחלקו העליון של הגבעול, עם חפים גדולים.
קיימים מספר גוונים, אבל האהוב עלי ביותר והנפוץ ביותר הוא הסגול הורדרד. זה בעצם הגוון של עלי הגביע, כי עלי הכותרת הם בהירים, לבן או ורוד בהיר.

זה צמח מאד מושך! הפריחה המרהיבה בעיקר בעונה שבה יש מיעוט פרחים, מושכת דבורים וציפורים, בעיקר צופיות.

לאחר הפריחה נשארים גבעולי פריחה יבשים, אז מומלץ לקטום את הצמח עד לקרקע, גיזום-חידוש, ואז הצמח יתחדש מהבסיס.
במישור החוף רצוי לעשות זאת בסתיו, ואילו באזורי ההר באביב.

השימוש העיקרי שאני עושה במרווה הצחורה בעיצוב גינה הוא בגושי שתילה. גוון העלים האפרפר, והעובדה שהיא נותנת  צבע במשך תקופה ארוכה, מאפשר לי לשלב אותה בצד צמחים עם עלים שונים, וגווני פריחה שונים.