יש מגוון של סוגי שבילים: שביל כניסה שמוביל מהכניסה למגרש או השער אל דלת הכניסה, יש שביל לחצר שירות, שבילים הקפיים בצידי הבית, שבילי טיול ושבילים ישירים.
תכנון נכון של שבילים דורש מחשבה מעמיקה, עיצוב מדוקדק, בחירת חומרים מדויקת. מכיוון שהשבילים הם אלמנט יקר ובחלקם גם קבועים, אז כדאי לא להגרר אחרי אופנות (שמשתנות תדירות) אלא לחשוב מה מתאים. חשוב לתכנן ולבחור אותם בקפידה, כדי שהתנועה בחוץ תהיה חוויה טובה ונעימה כל פעם מחדש.
יש לחשוב על הפעילות המתוכננת על השביל הזה, יש גם לחשוב על התחזוקה.
שבילים הם אלמנט אדריכלי שדורש מחשבה מעמיקה והתאמה למגרש ולאדריכלות של הבית. הוא גם אמור להתאים לתקציב ולטעם האישי של המשתמשים בו.
מדרוג (הררכיה) של שבילים בגינה
בכל מערך שבילים יש מדרוג שונה שמשפיע מאד על התואי, בחירת החומרים, העיצוב, ורוחב השביל.
1. המדרג הראשון והברור ביותר היא השביל ההכרחי בין הכניסה למגרש, לרוב דרך שער או פתח, לבין דלת הבית. מטרתו היא להוביל את הנכנס בדרך הקצרה לכיוון היעד שלו – הכניסה לבית. שביל מאד פונקציונאלי. זה שביל שאמור להיות נגיש ככל הניתן, רחב ונוח. הוא גם מהווה את הדבר הראשון הנגלה לעין של מי שנכנס.
2. המדרג השני הוא השבילים ההקפיים, המובילים מסביב לבנין. מטרתם היא לאפשר גישה לכל הקף הבית. לפעמים הם מובילים מהחזית אל רחבת אירוח משנית, או אל משטחי שירות שונים. הם לא צריכים להיות רחבים כמו שביל הכניסה, אבל גם הם אמורים להיות נוחים.
3. המדרג השלישי הוא שבילי טיול בגן. מטרתם להגיע לפינות שונות בו. הם יהיו צרים יותר, ופחות נגישים. למשל – שבילים מאבני דילוג.
עיצוב ותכנון שבילים במדרוגים שונים
את שביל הכניסה נתכנן ברמה הפונקציונאלית המיטבית. הוא יהיה רחב, מרוצף באריחים שאינם מחליקים. אם יהיו בו מדרגות, הן יהיו רחבות ונוחות, ונשתדל שגרמי המדרגות לא יהיו צפופים מידי וגבוהים מידי. רוחב השביל לא יהיה אחיד מכיוון שיהיו בו מבואות רחבות יותר: בתחילת השביל, ליד הכניסה למגרש, נמקם מבואת כניסה למגרש. בקצהו, ליד דלת הכניסה, נמקם מבואת כניסה לבית.
החומר שיבחר לשביל יותאם לאדריכלות של הבית, והגוון יותאם לחומרים בסביבה.
השביל יכול להיות ישר כסרגל וקצר מאד, הישר מהשער לדלת, או בצורת "ל" מה שנותן הרגשה נעימה יותר. הוא יכול להיות מעוצב בקוים ישרים או מעוגלים.
רוחבו המינימאלי צריך להספיק להליכת 2 אנשים בנוחות, גם אם הם נושאים סלים או עגלות ילדים. רצוי שהרוחב יותאם לגודל האריחים. אני משתדלת מאד לא לרדת מרוחב של 150 ס"מ.
רצוי מאד שיובחן מהחניה באופן ברור. הכי טוב שיהיה ניתוק פיסי בין החניה לשביל הכניסה, אבל במקרה שהם צמודים ניתן "לשחק" עם חומרים ועיצובים כדי ליצור הבחנה ביניהם.
לרוב השביל הזה יהיה באחד החומרים הבאים: בטון, אריחים מעל בטון, אבן מעל בטון.
השביל המשני, שלרוב מחבר בין הכניסה לבית לבין הצד האחורי, ומקיף את כל המבנה, נתכנן ביד חופשית יותר. הוא לא חייב להיות רחב, כי לרוב הולך בו אדם יחיד. הוא לא חייב להוביל בדרך הקצרה ביותר, אפשר בהחלט שהוא יהיה בקו גלי או זיגזג.
לפעמים השביל הזה צמוד למבנה ("חצאית") משיקולים הנדסיים או מכורח הנסיבות. במקרה הזה, רצוי שזו תהיה יציקה כחלק מיציקת קומת הקרקע, כדי שלא יווצר סדר בתווך בין השביל למבנה.
לגבי בחירת החומר – אם השביל יצוק אז הוא יכול להיות בטון מוחלק או מסורק, וכמובן ריצוף מעל הבטון.
אם השביל מנותק מהמבנה, הכי נפוץ זה אבני דילוג. הן יכולות להיות מלבני בטון או אבן פראית טבעית כגון ג'מעין.
אם נדרשת נגישות והתקציב מצומצם, אז אפשר אספלט או משתלבות.
שבילי הטיול בגינה לרוב הולכים בין צמחיה ומטרתם להבלע בתוכה. לפעמים אלו שבילים שנגמרים בפינת הגן או באלמנט מסוים של הגן.
החומר הנפוץ הוא אבני דילוג שיכולות להיות מלבני בטון או אבן פראית טבעית כגון ג'מעין. אפשר גם שבילי חצץ או שבילי מולץ'.
חומרים לשבילי הגן - רשימה חלקית
בטון / בטון מוחלק / בטון מוברש / בטון עם ניתוקים
ביצוע: הבסיס הוא שכבת מצע מהודק. מכינים תפסנות, פורשים נילון, ומעליו ורשת זיון ממתכת. יוצקים את הבטון.
מחליקים בעזרת "הליקופטר". חורצים תפרי התפשטות כל 2 מטרים. מצפים בסילר או אפוקסי או (הכי טוב) בציפוי פוליאוריטן .
יתרונות: מתאים גם למשטחים עם צורה מרוכבת ולא ישרה. ניתן לגיוון ולהרבה גימורים: מוחלק, צרוב, סרוק, מגוון. אפשר להטביע שברי חרס וכו'.
חסרונות: לא מחלחל, אם אין ניתוקים אז יש צורך בתפרי התפשטות, אין גמישות לשינויים בעתיד, אם לא מורחים סילר – סופג שומנים.
עלות: 250-400 ש"ח למ"ר כולל תשתית וחומר.
משטחי בטון מוחלק מוטבע ומגוון (בומנייט)
ביצוע:כמו משטח בטון, בתוספת פיגמנט והטבעה צורנית, וסילר מעליה.
יתרונות: מבחר גוונים ודוגמאות
חסרונות: כמו הבטון.
עלות: סביב 130-200 ש"ח למ"ר תוספת לעלות תשתית הבטון.
אריחי פורצלן, קרמיקה, קלינקר
ביצוע: מרצפים מעל בטון מסורק ולא מוחלק בעובי 10 ס"מ לפחות, ומעליו חול מיוצב או סומסום.
נדרשת בחירה של אריחים לא מחליקים – מקדם נגד החלקה R10 ומעלה.
יתרונות: הפרקטי ביותר. מגוון עצום של צבעים וגימורים. אפשר להמשיך החוצה את ריצוף הפנים כדי ליצור חיבור בינהם. קל לניקוי ולא סופג כתמים.
חסרונות: יקר, יש לבחור אריחים לא מחליקים. לא דינאמי לשינויים.
עלות ריצוף חוץ באריחי גרניט פורצלן מעל בטון קיים (תוספת לעלות הבטון): כ- 350-250ש"ח למ"ר כולל חומר ועבודה.
אבן טבעית
ביצוע: מרצפים מעל בטון מסורק ולא מוחלק. staffordnursery
אפשר אריחים מלבניים או אבן פראית. מגוון סוגי אבנים טבעיות,כגון: חלילה, טרוורטין, בזלת, צפחה ועוד.
יתרונות: מראה טבעי ויפה. המדרגות יוצאות טבעי והכי יפה.
החסרון שהוא גם יתרון: האבן משתנה עם השנים, וגם סופגת יותר מגרניט פורצלן.
טיפים: (1) אם החומה מחופה אבן – אז אפשר לבחור לריצוף אותה אבן. (2) רצוי להשתמש במשהו מקומי. לטעמי, בזלת מתאימה לקצרין אבל הרבה פחות להרצליה.
עלות (תוספת לעלות הבטון): כ300 ש"ח למ"ר כולל עבודה
אבנים משתלבות.
ביצוע: מכינים מצע מהודק (או בטון), ומבצעים בהנחה בעזרת חול. נדרש תוחם בטון.
יתרונות: עלות זולה לחומר ולביצוע. קיימות, גמישות לשינויים עתידיים. קיים במגוון צורות, גוונים, עיצובים וגימורים יפים מאד.
חסרונות: לחלק מהדגמים יש מראה ירוד ו"זול". עלולה לצמוח עשביה בין האבנים
המחירים למ"ר אבן משתלבת (חומר בלבד) נע בין 35 ש"ח למ"ר ועד ל200 ש"ח למ"ר.את המחיר קובע הגימור, גודל האבן והכמות.מחיר למשתלבות סטנדרטיות, כולל תשתית, חומר ועבודה כ300-350 ש"ח למ"ר
דק עץ
ביצוע: ניתן לבצע עם או בלי משטח בטון מתחתיו.
יתרונות: אוירה של חום וטבעיות. נעים לדריכה. אם לא יוצקים בטון מתחתיו (עדיף)– הוא משאיר שטח חלחול גדול. מהיר לביצוע וגם לפירוק.
חסרונות: מזדקן. עלול להיות רגיש למזיקים. דורש טיפול תקופתי קבוע. לא מתאים לחניות. לא פרקטי בשמש הישראלית. בד"כ, בהיותו שונה מריצוף הבית, יוצר הפרדה בולטת שאינה רצויה. עץ אורן מזיל שרף.
אם מבוצע במרפסת חוץ מעל בטון, גובה הבטון צריך להיות לפחות 10 ס"מ מתחת לפני ריצוף פנים לתשתית מעץ, 6 ס"מ לתשתית ממתכת.
סוגי דקים:
– עץ קשה למחצה : אורן, אורן קרוליינה. עלות: כ- 350 ש"ח למ"ר – חומר+עבודה .
– עץ קשה: איפה טבקו, קומרו, גרפרה, אירוקו, טייגר-ווד . עלות: 570-650 ש"ח למ"ר. יש גם טיק בורמזי, יקר יותר.
עץ איפה (מכונה בטעות איפאה) – עץ נכחד, והשימוש בו הוא מגביר את חיסול יערות הגשם.
יש להקפיד להתקין רק דק עץ שעבר ביקורת של ארגון FSC ויש עליו את הלוגו עם העץ הירוק.
דק סינטטי:
כיום יש בשוק גם דקים מפלסטיק ממוחזר שמחקים מראה של עץ טבעי אבל נוחים יותר לתחזוקה. מחירו תלוי בסוג החומר (עץ/פלסטיק). אין לי אישית ניסיון עם מוצר מוצלח כזה, כל מה שאני מכירה מתישן כמו פלסטיק.
עלות: 500-750 ש"ח למ"ר תלוי בחברה.
אספלט
במקור שחור, אבל ניתן לצביעה והטבעה.
יתרונות: זול, מתאים למשטחים גדולים. מתאים לחניות.
חסרונות: המראה.
עלות: כ270 ש"ח למ"ר
אבני מדרך טבעיות – אבן לקט נסורה
אבני מדרך נפלאות בתור שבילים הקפיים בגינה, רחבות משנה, וכו'. יש כאלה מעוד סלעים כמו ג'מעין (צהבהב), גילה (אדמדם) בירזית (אפור) גלילית (אדמדם ואפור
עלות: כ120 ש"ח למ'. תלוי בגודל האבן.
